לרגל שבוע החלל הישראלי המסתיים בדקות אלו היה לי העונג ללוות שני אסטרונאוטים אמריקאים, ניקול סטוט ורקס ולהיים בביקורם בישראל. לאחר סיור בוקר תיירותי די סטנדרטי ביפו העתיקה, שמנו פעמינו לאולפן ynet לצורך ריאיון. לא הרבה עיניים הופנו אלינו כשנכנסו לבניין. אמנם 4 אנשים המדברים באנגלית בקול רם מושכים מעט תשומת לב, אבל מדובר על ynet – אתר החדשות המוביל בישראל. הם רואים אנשים בכירים השכם וערב כך שעוד איזה מרואיין חשוב מאיפשהו לא ממש מזיז להם. הכל השתנה כאשר ניקול ורקס יצאו מחדר ההלבשה.

מהרגע ששני האסטרונאוטים עברו לחליפה הכחולה, עם תגי המשימות ודגל ארה"ב על הכתף, היחס אליהם השתנה מקצה לקצה. הרבה יותר עיניים סקרניות הוסטו מהמחשבים ובהו באסטרונאוטים, מלוויים במעט התלחששויות והסבות תשומת לב הדדיות. פה ושם קפץ עליהם אחד העובדים וביקש להצטלם איתם או חתימה. אפילו בימינו אנו, על הגבול של הטיסה המסחרית, כשאוטוטו ניתן יהיה לקנות כרטיס טיסה לחלל במחיר שווה לכל נפש, אסטרונאוטים הם גיבורי תרבות בקנה מידה אחר לחלוטין, מותירים אבק (כוכבים) לכל השאר ומושכים תשומת לב, הערצה והתפעלות בכל אשר יפנו. כפי שניסחה זאת אחת החיילות איתה דיברתי היום בכנס החלל: "הם פאקינג היו בחלל!"

הריאיון ב-ynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4618926,00.html 

זו בדיוק חשיבותו הבלתי נתפסת של אילן רמון למדינת ישראל. עוד הרבה לפני שהוא נבחר להיות האסטרונאוט הראשון, ישראל הייתה מעצמת חלל. היא המדינה השמינית ששלחה לוויין לחלל בכוחות עצמה (בשנת 1988), כולל בניית המשגר, שיגור הטיל, בניית הלוויין והפעלתו המוצלחת בחלל. אבל לוויין הוא רק קופסת אלקטרוניקה מעופפת. לא משנה כמה לווייני ריגול מתוחכמים ישראל תשלח, כמה סיפורים יסופרו בכנסים על גודלם הקטן, ביצועיהם המדהימים, יכולת השיגור המשובחת כנגד כיוון תנועת כדור הארץ ושאר הקוריוזים שיש בתחום החלל הישראלי – שום דבר לא משתווה ולא ישתווה לתמונה של אילן בחלל, עם דגל ישראל, מפטפט בעברית עם ראש הממשלה או סתם, מרחף לו בהנאה בין מדורי המעבורת.

בהשראתו ובעקבות טיסתו צצות מדי שנה עוד ועוד תוכניות להנצחתו. מיזמים בתי ספריים לעיסוק בחלל ומדע, מרכזי חלל בפריפריה, קרנות המספקות מלגות וגולת הכותרת – הכנס הבינלאומי השנתי לזכרו, שציין השנה עשור להיווסדו. אמנם כל אלו הם תוצרים של מפעל הנצחה מוצלח, אך אין הוא נכפה על הציבור אלא עונה על הצורך והדרישה לפעילות בתחום החלל וממילא מתגמד מול הצמיחה המטאורית של תחום החלל שהייתה קורית לו המעבורת הייתה נוחתת בשלום ואילן היה חוזר לארץ, לבוש בחליפה ועמוס בסיפורים וחוויות.

רוב האסטרונאוטים בעולם הם אמריקאים או רוסים. לא רבות הן המדינות הקטנות בעולם שזכו להטיס אסטרונאוט לחלל. ביניהן, אין אף מדינה שחל אצלה זינוק כל כך מרשים בפעילות החללית והחינוכית בעקבות אותה טיסה. והנה לכם נושא נחמד וארספואטי לכנס החלל הבא – לדבר על איך עושים כנס חלל ואיך ממנפים אסטרונאוט. להרבה מדינות יש מה ללמוד בתחום.

וגם לנו. תריסר שנים זה מספיק, הגיע הזמן לאסטרונאוט ישראלי שני.

בתמונה: רקס ולהיים וכותב שורות אלו בכנס החלל ע"ש אילן רמון. גם אם הייתי לובש חצאית, עדיין הדבר הכי חשוב והכי מעניין בתמונה זה האסטרונאוט.