ללא צל של ספק ובפער ניכר – מאדים הינו כוכב הלכת המרתק ביותר במערכת השמש שלנו, להוציא כמובן את כדור הארץ עליו אנחנו חיים. לאורך השנים מאדים היווה מקור השראה לדורות של אסטרונומים, חוקרים ומלומדים שראו בו את אחיו הקטן של כדור הארץ. עד לפני כמאה שנים, רבים האמינו שישנם חייזרים במאדים. בין אם עקב כך שראו "תעלות מלאכותיות" על פני הכוכב או העובדה שקטביו של כוכב הלכת מכוסים בקרח. כך או אחרת, אנשים ניסו לתקשר עם בני המאדים והאמינו באמונה שלמה כשויילס סיפר להם ברדיו שבני המאדים פולשים לניו-יורק.

במובנים רבים, מאדים הוא אכן אחיו הקטן של כדור הארץ. כוח הכובד על מאדים הוא רק כ-40% מזה שעל כדור הארץ, אורך היממה בו הוא גם 24 שעות והוא מקיף את השמש אחת לשנתיים ארציות. על גבי מאדים ישנו קרח רב באזורי הקטבים ועדויות גאולוגיות רבות לכך שפעם היה חם יותר והיו במאדים מים זורמים – נהרות, אגמים וימים. חלליות המחקר שמסתובבות במאדים מחפשות אחר עדויות למים נוזליים מתחת לפני השטח וגם, אולי, לעדויות לצורות חיים פרימיטיביות שאולי הצליחו להתפתח במימי המאדים עד שהפך לקר ומנוכר לחיים. במובן מסוים מאדים דומה למתחם הדוליפנריום בדרום טיילת תל אביב: חורבה מוזנחת ולא מאוכלסת, אבל במיקום מצויין ועם פוטנציאל אדיר.

לאחר שבשנות השישים והשבעים הגיעה האנושות לירח, המבטים הופנו אל עבר היעד התיירותי המעניין הבא במערכת השמש: מאדים.

לצערנו, המלחמה הקרה דעכה ואיתה גם התקציבים שניתנו לנאס"א כדי להגיע רחוק. התוכניות להציב אדם על המאדים צצו ועלו אך בכל פעם נגנזו מאחר וגם כיום מדובר על משימה כמעט בלתי אפשרית. בשביל להציב אדם על פני המאדים צריך לשלוח אדם (או יותר מדויק, צוות של אסטרונאוטים) למאדים, מסע שאורך שנתיים, רחוק מההגנה של השדה המגנטי של כדור הארץ וכל הגנה או יכולת עזרה אחרת. בשנתיים הללו הם צריכים להיות עצמאיים ביותר בחללית שלהם, באפס כבידה. לגדל לבד את כל האוכל, למחזר את כל המים ולא למות מאסטרואידים חולפים או מסרטן כתוצאה מהקרינה שהם צוברים. בין לבין עליהם להתאמן בטירוף בכל יום ביומו, כדי לא לאבד מסת שריר או לסבול מאוסטופורוזיס ומחלות ניווניות אחרות.

עם הנחיתה, עליהם להיזכר פתאום איך זה לחיות עם כבידה, להפעיל שרירים, ללכת, לעבוד ולחקור – בסביבה שבה נדרשות חליפות חלל (האטמוספירה והלחץ לא מתאימים). עליהם לבנות לעצמם מחנה, לגור בו, לעבוד ולחיות וכל זאת לגמרי לבד. המרחק הרב מכדור הארץ יוצר השהייה של לפחות 15 דקות בתקשורת – הזמן שלוקח לאותות רדיו ממאדים לכדור הארץ. במצב כזה, לשוחח עם יוסטון ולספר להם שיש בעיה אפשרי, אבל רק מקץ חצי שעה תגיע התגובה הראשונה. ופרט לכך ובהנחה שלא מדובר על התנחלות לטווח ארוך או על משימת התאבדות, לאחר תקופה כלשהי של פעילות עליהם לעלות על טיל ולחזור לכדור הארץ – עוד שנתיים נטולות כבידה בחללית.

בין לבין, צריך להכין את הכל למסע הזה: החל מהחללית והמגורים במאדים וכלה בטיל די גדול שיחזיר אותם ממאדים לכדור הארץ, לשגר את כל זה מכדור הארץ ולשלוח את זה למאדים. בקצרה – מדובר על אופרציה.

יחד עם זאת, זו לא הבעיה העיקרית. בעיות הנדסיות תמיד יהיו כאלה – פתירות. קצת יותר יצירתיות, קצת יותר רובוטים, קצת יותר כסף ובסוף יצליחו לשגר כל דבר לכל מקום, למחזר כמה אוכל שצריך ולשגר אותם גם בחזרה בסופו של דבר. הבעיות היותר מעניינות הן הבעיות הלא הנדסיות – אלו שנובעות מכך שמדובר על אנשים. כיצד יגיב צוות למגורים משותפים במשך 5-6 שנים במקום קטן? האם גוף האדם מסוגל לתפקד בכבידה אחרי שנתיים בחלל ללא כבידה? איזה אסטרונאוטים בכלל צריך לשלוח? רופאים? גאולוגים? פיזיקאים? טייסי קרב חסונים וחסרי מורא? אסטרונאוטיות?

בכדי לענות על כל השאלות הללו, מבצעים כיום ברחבי כדור הארץ ניסויים רבים המדמים אספקטים שונים של המסע. בתחנת החלל הבינלאומית חוקרים את האסטרונאוטים מדי יום ביומו ולומדים את השפעת חוסר הכבידה על גופם. לפני מספר שנים, במסגרת ניסוי מאדים 500 סגרו 6 אנשי צוות במגורים דמויי מאדים למשך 520 ימים בכדי לבדוק את הדינמיקה הקבוצתית בין אנשי צוות הסגורים במשך 500 ימים ונאלצים לעשות משימות המזכירות את המסע למאדים (אם תרצו, "האח הגדול" גירסת המדע). במקומות אחרים בעולם בנו אתרי מחקר דמויי מגורי הצוות שיהיו במאדים, לשם נשלחים צוותים לתקופות שונות בכדי לבחון את חייהם שם ואת האופן בו הם מסוגלים לבצע משימות שונות בתנאים גאולוגיים המזכירים את מאדים. מרכז מחקר אחד כזה נמצא באזור קר וקפוא המזכיר את אזורי הקטבים של מאדים ואתר מחקר נוסף נמצא במדבריות יוטה, ארה"ב: ה-MDRS (Mars Desert Research Station). אתר מחקר זה מדמה את החיים במדבריות המכסות את פני מאדים ולשם מועדות פני בינואר הקרוב!

כן, עבדכם הנאמן מצטרף לשורה ארוכה של חוקרים ונסיינים וינסה במהלך שהות של שבועיים לקדם מעט את המדע וההבנה של החיים על פני המאדים בכדי לעזור, יום אחד, לאנושות לכבוש את מאדים ולהתפתח. אמנם כדור הארץ הוא ערש האנושות, אבל האנושות לא יכולה להישאר בעריסתה לנצח (צ'ילקובסקי). הגענו למצב בו האנושות בוגרת מספיק כדי לעזוב את הבית של ההורים ולחפש דירה משל עצמה, גם אם היא לא בדיוק בית החלומות, גם אם היא חורבה שלא ממש מאפשרת חיים כרגע. רק כך נוכל לשרוד כמין, רק כך נוכל להתפתח.

ולכם, קוראיי היקרים, הזדמנות לעקוב אחרי ההכנות למסע ולמסע עצמו למאדים! (יוטה).