לאחר שכיהן בשורה של תפקידים בכירים בתקשורת הישראלית (ערוץ 10, "מעריב", mako וכו') התפנה אורי רוזן לכתוב ספר המתאר את עולם התקשורת מבפנים בראי תורת המשחקים. דווקא תורת המשחקים היא החלק החלש ביותר בספר. עוד מראשית ימיה, תורת המשחקים זכתה ליחסי ציבור טובים, בין אם על ידי בחירה בשמות מצויינים לבעיות מתמטיות פחות מרגשות באופן אובייקטיבי ("דילמת האסיר" לדוגמא, או "מלחמת המינים") או על ידי סרטים דוגמת "נפלאות התבונה" וספרי מדע פופולרי רבים מספור. לכן, בהיבט התורת משחקימי הספר לא מחדש הרבה. יש גבול לכמות הדרכים השונות בהן ניתן לספר על דילמת האסיר  או לתאר את שיווי משקל נאש. בספר הזה מתוארים בקצרה מרבית המודלים בתורת המשחקים וקבלת החלטות, החל במודלים הבסיסיים כמו דילמת האסיר, שמככבים בספריו של חיים שפירא, דרך ערעור מסויים על המודלים, בטענה שאנשים הם למעשה לא רציונליים (כפי שכתב בהרחבה דן אריאלי בסדרת ספריו) וכלה במודלים פחות מסופרים כמו המצביע החציוני (מודל הוטלינג). כאמור הכתיבה היא די סטנדרטית ומי שמעוניין ללמוד על תורת המשחקים יעדיף לבחור ספר פופולרי אחר ולא את הספר הזה.

הייחודיות של "העורך העירום" היא בהצצה שהוא מספק אל מאחורי הקלעים של עולם התקשורת. אורי רוזן דן בתאוריות של תורת המשחקים ומשתמש בדוגמאות מעולם התקשורת כדי להמחישן. כך למשל, הוא משתמש בדילמת האסיר כדי להסביר מדוע ערוצי טלוויזיה פותחים אולפנים וגלים פתוחים כשאירועים דרמטיים עשויים לקרות או קרו, גם מבלי שיהיה להם מה לחדש, כמו שקרה עם חזרת גלעד שליט. כל הערוצים היו שמחים להסתפק בשידורים קצרים וממוקדים אבל הפחד שהערוץ האחר יעשה שידור ארוך יותר ויגרוף יותר רייטינג גורמת לטחינת מים קולקטיבית למגינת ליבם של העורכים בכל האולפנים (הדוגמא הספציפית הזו היא מאוד בולטת וכבר יצא לי לרשום עליה כאן).

באחד מרגעי השיא של הספר מתאר אורי רוזן את האופן בו נחשפה פרשת המניות של דן חלוץ ומי הוא המדליף שלה (רמז, המדליף היה רמטכ"ל בצבא באותה תקופה. בפסקה האחרונה של הלינק הבא תמצאו את התשובה ואת אופן ההדלפה המפתיע). רגע זה מצטרף לשורה ארוכה של סיפורים המתארים בגילוי לב את הדרך הצינית לעיתים בה עיתונים בוחרים אג'נדה, האופן בו נבחרות כותרות עיתונים, ליינאפים של תוכניות וטריקים שנועדו להשפיע באופן לא מודע על הקורא להזדהות עם העמדה הרצויה.

יותר מאשר ספר על תורת המשחקים זהו ספר חשוב מאוד על תקשורת ומהווה חומר קריאה הכרחי לכל מי שטרח מדי פעם לפתוח עיתון, לשמוע מהדורת חדשות ברדיו או לראות טלוויזיה – כולנו. הספר יעזור לכם להיות יותר מודעים למניפולציות המתרחשות על בסיס יום יומי ויאפשרו לכם להבין יותר טוב מה אתם רואים בטלוויזיה ולמה.

בשתי מילים – מומלץ בחום.

ואם זה לא שיכנע אתכם – הנה ביקורת פחות אוהדת.

דילמת האסיר הוא ללא ספק אחד המשחקים המפורסמים בתורת המשחקים. התיאור החביב עליי כולל שני חשודים הנתפסים ונחקרים בעוון ביצוע פשע כלשהו. החשודים נחקרים במשך שעות בחדרי חקירה נפרדים, המשטרה פושטת על בתיהם ובאופן כללי, מנסה ככל הניתן למצוא את האקדח המעשן. בהיעדרו ובלית ברירה, המשטרה מציעה לכל אחד מהחשודים להפוך לעד מדינה ולהעיד כנגד חברו. "אם שניכם תמשיכו לשתוק, יש לנו מספיק ראיות בכדי לכלוא אתכם לשנה בכלא. שנה בכלא זה הרבה זמן, בוודאי לבחור עדין כמוך, ולכן אנחנו מציעים לך להעיד נגדו. אתה תשתחרר מיד והוא ייכלא ל-20 שנים". בכדי להשלים את התמונה החוקר מוסיף "ואם שניכם תודו, נכניס אתכם לכלא רק לעשר שנים, כבונוס על שיתוף הפעולה".

מה אתם הייתם עושים?

כשמנתחים את המשחק רואים מיידית שהכי טוב מבחינת שניהם הוא לשתף פעולה ולא להודות. כך הם יוכלו להשתחרר תוך שנה ולהתחיל חיים חדשים. הבעיה, שבמשחק הזה יש אסטרטגיה שולטת, כלומר אסטרגיה עדיפה לא משנה מה החשוד השני יעשה. כך למשל, אם החשוד השני אכן החליט לא להודות, עדיף להודות ולקצץ גם את שנת המאסר הזו על פני לא להודות ולשבת שנה בכלא. מצד שני, אם אנחנו סבורים שהולכים לבגוד בנו ולהעיד נגדנו, שוב עדיף להודות גם כן ולהסתפק רק ב-10 שנים ולא לרצות את מלוא חומרת הדין. כך יוצא שבמקום לשתף פעולה ולרצות שנה אחת בלבד, החשודים יבגדו זה בזה ויתקעו בכלא למשך עשר שנים ארוכות של תפיסת ראש וניסיונות להבין איפה הם טעו.

הניתוח לעיל טוב ויפה כל עוד הסיטואציה חד פעמית. אבל שוו לעצמכם מצב בו האסירים נדרשים להתמודד עם הדילמה שוב ושוב. בעוד שבמשחק החד פעמי שיתוף פעולה אינו אפשרי, הרי שבמשחק אפשר לבנות יחסי אמון בין הצדדים ולשתף פעולה לאורך זמן. למשל, שני הצדדים יכולים להחליט שהם לא מודים עד שהם נבגדים ומרגע זה והלאה מודים כל הזמן. לאף אחד מהצדדים לא שווה להפר את הברית כי הרווח מכך שיבגוד פעם אחת בטל בשישים מכל ההפסדים העתידיים מכך ששיתוף הפעולה ובמקום לצבור שנה אחת בכלא בכל פעם הם יצברו 10 שנים (או נקודות רעות, או יפסידו כסף, תכניסו כאן איזה סיפור אחר שתרצו שיתאים יותר לחזרה על הסיטואציה הרבה פעמים) ויפסידו. דרך אחרת להבטיח שיתוף פעולה היא אסטרטגיה בה לא מודים בסיבוב הראשון ועושים מה שהשני עשה בסיבוב הקודם. ככה, בגידה נענית בבגידה ושיתוף פעולה נענה בשיתוף פעולה. גם כאן ברור שעדיף לשני הצדדים לשתף פעולה.

מה קשורה דילמת האסיר לעניין שליט פרט להיותו אסיר לשעבר בשבי החמאס? התשובה מסתתרת בצידה השני של העדשה, בתקשורת. לתקשורת שתי אסטרטגיות לסיקור שחרור שליט. האפשרות האחת היא לסקר את חזרתו לארץ ולהותירו לנפשו. מרגע שהוא בבית הוא כבר לא ממש מושא לעניין. שיאכל מה שבא לו, יטייל כאוות נפשו ובאופן כללי, יחיה את חייו. אני בטוח שאפשר למצוא בארץ חדשות אחרות שאינן קשורות אליו. האסטרטגיה השניה היא בדיוק מה שקורה עכשיו, קרי חטטנות בלתי נלאית בכל בדל מידע שקשור או לא קשור לחייו, ראיונות חסרי טעם וחסרי עניין עם מורים לשעבר, המיילדת שלו, המוכר שלו במכולת ומישהו שראה את המסוק שלו מרחוק, פעם, כששירת בתל נוף בשנות ה80. מרתק, בהחלט.

על פניו התשובה ברורה, אלא שהתקשורת היא לא גוף אחד ומורכבת מהרבה גופים, כל אחד מהם ניצב בפני הדילמה "לסקר או לא לסקר". אם כולם לא יסקרו, הכל יהיה בסדר. אבל אם אחד יבגוד ויסקר את גלעד שליט, הוא ימשוך אליו המון רייטינג וירוויח. כתוצאה מכך לכולם ברור שהבחירה הנכונה היא "לא לסקר", ובכל זאת, כולם בוגדים בכולם, מסקרים ואחרי זה גם מסקרים את הסיקור שלהם ומתלוננים שהתקשורת חטטנית.

עד כאן הגיוני. אלא ששליט לא בודד ומדובר כאן על דילמת האסיר עם חזרות. אתמול שליט, לפני כמה שנים שרון התמוטט, מחר עוד משהו יקרה. במצב כזה הגיוני היה להניח שכולם יניחו לו לנפשו ולא יסקרו.

אז למה כולם מסקרים?

שתי סיבות. כי הפיתוי גדול והעונש לא חמור. להפך. 45% הרייטינג מאתמול מלמדים שהציבור רוצה את זה, צריך את זה ומבקש את זה. עד שהציבור לא יתחיל להעניש את התקשורת על הסיקור המוגזם לא יווצר מצב אמיתי של דילמת האסיר שיחייב את התקשורת לחזור לשפיות ולסקר אירועים פעם אחת כשהם קורים ולא שלוש פעמים ("מחר שליט יוחזר!!! היום שליט הוחזר!!! אתמול שליט הוחזר!!!"). אז במקום להלין בטוקבקטים הצביעו בשלט. יש בערוץ 8 סדרת תעודה מרתקת על תל אביב עם מודי בראון בחליפה.

תבלו.

[פורסם לראשונה בבלוג הישן ב-19.10.2011, הפך למומלץ בישרא-בלוג והניתוחתקף גם היום, במלחמות, בבחירות ובחיי היום-יום.]